ביקורת פנים היא אמצעי יקר ערך בדרך להשגת כל היעדים ומימוש מלוא הפוטנציאל של העסק. עפ"י חוק הביקורת הפנימית התשנ"ב-1992, חייבים גופים ציבוריים למנות מבקר אשר יבחן את הפעילות השוטפת ובפרט יאתר ליקויים ותחומים בהם יש מקום לשיפור. גם חברות פרטיות רבות מבצעות ביקורות שכאלה, ואף מקדישות לכך משאבים רבים, מתוך הבנה כי מדובר בהשקעה משתלמת במיוחד.

מה כוללת ביקורת פנים? ביקורת פנים מתפרשת על-פני תחומים רבים, בהתאם לאופי הפעילות של הגוף המבוקר. בין השאר נבחנים נושאים כגון יעילות התפעול, ניהול מלאי, מדיניות רכש, ממשקי עבודה עם ספקים ולקוחות, הוצאות שוטפות וחריגות, ניהול סיכונים, אבטחת מידע, רגולציה, הטמעת מערכות ודרכי עבודה חדשות, טיפול בצי כלי רכב, נסיעות לחו"ל ועוד ועוד.

לעיתים עשויה ביקורת פנים להתמקד בתחום אחד ספציפי, ולחקור אותו לעומק. כך, לדוגמה, אם בגוף מסוים הגבייה מהלקוחות מתנהלת באופן רשלני הפוגם ברווחיות החברה, תידרש בחינה מדוקדקת של הנהלים הקיימים (אם אכן ישנם כאלה נהלים) ושל המערכות הממוחשבות שמסייעות במעקב אחרי התשלומים, וכן יאותרו נקודות התורפה שגורמות לכשלים.

גילוי מעילות והונאות

תפקיד חשוב אחר של ביקורת פנים הוא גילוי מעילות והונאות, ועוד קודם לכן מניעת היווצרות פרצות הקוראות לגנב. הונאות מסוגים שונים, גניבת ציוד, קבלת שוחד ומעשי מרמה אחרים פוגעים בחברות רבות, פרטיות וציבוריות כאחד. כשמדובר בעבריינים מבית, כלומר כשאי הסדרים מתרחשים עקב פעילות פלילית של אחד מעובדי החברה, קשה יותר לחשוף אותם וכן לא קל לכמת את הנזק.

ספק אם ישנו דבר מביך ומשפיל יותר מאשר עיסוק בסוג זה של ביקורת, הרי בסופו של דבר מדובר בעובדים ששייכים לחברה מסויימת ובדרך כלל עובדים בה במשך שנים ארוכות, מחוברים לצוות ולהווי החברה. עם זאת על מנת לשמור על האינטרנסים של המקום יש להקפיד על ביקורת שכזו ולחשוף את השחיתות ואי הסדרים באים אלו קיימים בשלב מוקדם יותר.